משנה: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָהַרְבָּעָה. וְלֹא תִתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַילֵּד אֶת הַנָּכְרִית אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברשותה. דישראלית אבל לא תמסרנו להוליכו לביתה שלא תהרגנו:
לא תניק בנה של נכרית. שמגדלת בן לע''ז:
אבל נכרית מילדת את בת ישראל. בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל בינה לבינה לא שחשודות הן על שפיכות דמים שמא תהרגנו:
לא תילד את הנכרית. מפני שמילדת בן לע''ז ובשכר מותרת משום איבה:
ולא תתיחד אשה עמהן. אפי' ביחוד שכיוצא בו בישראל מותר כגון שאשתו עמו אצל נכרי אסור דנכרי אין אשתו משמרתו:
מתני' אין מעמידין בהמה בפונדקאות. העשוין להתאכסן שם עוברי דרכים. לפי שהעכו''ם חשודין על הרביעה וב''נ נאסרו בה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול. ואפילו נקבות אצל נקבות אסור לפי שהנכרים מצויין אצל נשי חביריהן ופעמים שאינו מוצאה ומרביע את הבהמה:
הלכה: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר כול'. הָא בְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר מוֹכֵר לוֹ אֲפִילוּ בֵית דִּירָה וּמַשְׂכִּיר לוֹ אֲפִילוּ בֵית דִּירָה. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תֵיבָה קְטַנָּה. כְּגוֹן בּוּרְסְקִי שֶׁבְּצִידָן. לֹא סוֹף דָּבָר כּוּלָּהּ אֶלָּא אֲפִילוּ בַּיִת אֶחָד. 8b הָיוֹ שְׁתַּיִם זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ הַפְּנִימִית חַייֶבֶת וְהַחִיצוֹנָה פְטוּרָה. הָֽיְתָה אַחַת וְנַעֲשִׂית שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם וְנַעֲשִׂית אַחַת. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שָׂדֶה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גָּב הַדֶּרֶךְ אָסוּר לְהַשְׂכִּירָהּ לְגוֹיִם. מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל וְהֵן חוֹרְשִׁין בָּהּ בַּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך לפני אידיהן
על גב הדרך. ויש פרהסיא בדבר מרבים העוברים ורואין שדה של ישראל והן חורשין בה בשבתות ובימים טובים:
זאת אומרת. מדקתני במתני' מפני שהיא נקראת על שמו:
היו שתים וכו'. מתני' היא בפרק ג' דמעשרות גבי איזה חצר שהיא חייבת במעשרות ואיידו דאיירי בבתים חלוקין מייתי לה הכא ובעי אם היתה א' ונעשי' שתים או שתים ונעשית א' מהו לענין חיוב מעשרות ולא איפשיטא:
כגון בורסקי שבצידן. שנעשית חדרים חדרים כדרך שעושין לבית העשוי לאיזה מלאכה ולא סוף דבר כולה אלא אפי' בית אחד כלומר חדר א' ממנו אסור להשכיר לו לבית דירה:
ואפי' תיבה קטנה. כלומר אפי' בית קטן אסור להשכיר לו לבית דירה במקום שאמרו להשכיר:
גמ' הא במקום שנהגו למכור. כגון בח''ל לר''מ ובסוריא לר' יוסי לא קפדינן ובין למכור ובין להשכיר אפי' לבית דירה מותר:
הלכה: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁלְגּוֹיִם כול'. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. רִבִּי בָּא רִבִּי יוֹנָה. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַגּוֹיִם. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. וְלָמָּה לֵי נָן פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רַב. וַאֲפִילוּ כְמָאן דָּמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר אָסוּר לְיַיחֵד. עָבַר וְיִיחֵד דִּבְרֵי הַכֹּל. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִידֵי גוֹיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לְצַווֵחַ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה חֶרֶשֶׁת. דַּרְכָּהּ לְרַמֵּז. מַאי כְדוֹן. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַגּוֹיִם. 9a הֲווֹן בְּעַן מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי לִיעֶזֶר וְרַבָּנִין. בְּפָרָה. עַל שׁוּם מַעֲלָה הִיא בְפָרָה סִילְסוּל הִיא בְפָרָה. מִן מַה דְרַבָּנִין מְתִיבִין לְרִבִּי לִיעֶזֶר. כָּל צֹ֤אן קֵדָר֙ יִקָּ֣בְצוּ לָ֔ךְ. הָדָא אָֽמְרָה. אַף בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים חָלוּק רִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. מֵשִׁיבִין דָּבָר שֶׁהוּא לָבוֹא עַל דָּבָר שֶׁהוּא לְשֶׁעָבַר. רִבִּי אַבִּין בָּעֵי. מֵשִׁיבִין דָּבָר שֶׁיֶּצֶר הָרַע בָּטֵל עַל דָּבָר שֶׁיֶּצֶר הָרַע קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הגע עצמך שהיתה חרשת. ואין דרכה לצוות ובמתני' התם סתמא קאמר ואפילו בחרשת ומשני מכל מקום אפי' חרשת ליכא למיחש מידי לפי שדרכה לרמז ומתיירא הנכרי:
גמ' תיפתר כר' אליעזר. משום דקשיא ליה הא רבנן לא חיישי לרביעה כדתנן בפ''ב דפרה ר''א אומר אינה נלקחת מן הנכרים וחכמים מתירין והלכך קאמר מתני' דחייש לרביעה רבי אליעזר הוא:
ולמה לית אנן פתרין דברי הכל. מאי דוחקיה לאוקמי מתני' כרבי אליעזר הא מצינן לאוקמי אפי' כרבנן וכהאי דאמר רבי אלעזר בשם רב בפ''ק דאפי' למאן דאמר מותר למכור להם בהמה דקה אסור לייחד אצלן וטעמא דכשהוא מוכר לו בהמתו של נכרי היא וחס עליה שלא תיעקר והיינו טעמא נמי דרבנן דהתם דמתירן ליקח מן הנכרי אבל כאן לייחד בהמת ישראל אצלן לדברי הכל חיישינן לרביעה:
עבר וייחד דברי הכל. סיומא דמילתא היא וכלומר דאי נימא דשאני לן בין לכתחילה ובין דיעבד א''כ נמי מצינן לאוקמי מתני' כדברי הכל ומודי רבנן דלכתחילה אסור לייחד אצלן והא דהתירו ליקח מן הנכרי דכעבר וייחד דמי. ומשום דלכבר רבעה הנכרי לא חיישינן:
נישמעינה מן הדא. הא דמספקא לך אי שאני לן בין לכתחילה לדיעבד נישמעינה דשאני לן מההיא מתני' דפ''ב דכתובות דתנן האשה שנחבשה בידי נכרים על ידי ממון מותרת לבעלה ולא חיישינן והא אנן תנן לא תתייחד אשה עמהן אלא לאו שמע מינה דשאני בין לכתחילה לדיעבד:
שנייא היא אשה. מהתם ליכא למישמע מידי דשאני אשה שדרכה לצווח אם רוצין לאנסה ומתיירא הנכרי שלא יודע ויפסיד ממונו הלכך לא חיישינן:
מאי כדון. להאי מאן דאמר דבעי לשנויי ולחלק בין לכתחילה לדיעבד הוא דבעי דהשתא דלא שמעינן מידי ממתני' דכתובות היכי מוקמינן מתני' דהכא וקאמר דמוקי לה כדשנינן מעיקרא תיפתר כר' אליעזר:
הוון. בני הישיבה בעי מימר דאפי' רבי אליעזר סבירא ליה דלא חיישינן לרביעה ומודה בשאר כל הקרבנות דנלקחין מן הנכרים ומה פליגין בפרה דוקא דרבי אליעזר מחמיר בפרה על שום מעלה היא בפרה ונהגו בה סילסול כדאמרינן בהרבה דברים שעשו בה למעלה בעלמא:
מן מה דרבנן מתיבין. אבל ממה שהשיבו רבנן על דברי ר''א מהאי קרא כל צאן קדר יקבצו לך יעלו לרצון על מזבחי ש''מ דשמעין ליה רבנן לר''א דבכל מקום הוא פליג וחייש לרביעה:
משיבין. וכי משיבין מדבר שהוא לבא בהאי קרא דמיירי לעתיד לבא על דבר שהוא לשעבר כלומר על זמן הזה דחלוק הוא ר' אליעזר דשאני לעתיד לבא כדמפרש ר' הושעיה דבריו לקמן:
ר' אבין בעי. נמי כה''ג וכי משיבין דבר שיצה''ר בטל דלעתיד לבא יהיה בטל על זמן הזה שיצה''ר קיים:
רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. וְלָמָּה לֵי נָן פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת שקלי שְׁלשִׁ֥ים כָּֽסֶף׃ אֵילּוּ שְׁלשִׁים מִצְוֹת שֶׁעֲתִידִין בְּנֵי נֹחַ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. אֵילּוּ שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם חָסֵר מֵהֶן. דָּמַר רִבִּי נַחָמָן בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִהְיוֹת פָּחוֹת מִל' צַדִּיקִים כְּאָבִינוּ אָבְרָהָם. וּמַה טַעַם. וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָיֹה יִֽהְיֶ֛ה. יהיה מִנְייָן ל'. פְּעָמִים שֶׁרוּבָּן בְּבָבֶל וּמִיעוּטָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. פְּעָמִים שֶׁרוּבָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִיעוּטָן בְּבָבֶל. סֵימָן יָפֶה לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁרוּבָּן בָּאָרֶץ. רִבִּי חִייָה בַּר לוּלְייָנִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל הַמִּצְוֹת עֲתִידִין בְּנֵי נֹחַ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן. וּמַה טַעַם. כִּי אָ֛ז אֶהְפּוֹךְ אֶל עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה. וּבַסּוֹף הֵן עֲתִידִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. וּמַה טַעַם. נְ֭נַתְּקָה אֶת מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבוֹתֵימוֹ׃ זוֹ מִצָוַת תְּפִילִּין. זוֹ מִצְוַת צִיצִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד. ודריש ליה שיקראו בשפה ברורה לקרא וגו' ולקבל עליהן הכל אבל לא יעשו ויקיימו שלבסוף הן עתידין לחזור בהן:
את מוסרותימו זו מצות תפילין ועבותימו זו מצות ציצית. שקיבלו עליהן בתוך המצות והן נותקין ומשליכין מעליהן מפני הטורח בעלמא ומכ''ש שעתידין לחזור בהן מעול המצות כולן:
סימן יפה לעולם בשעה שרובן בארץ. לפי שעיני ה' תמיד בה וכשרובן בארץ מתרצה הש''י והן מגינים על כל העולם כולו:
ולמה לית אנן פתרין לה דברי הכל. השתא מפרש ר' הושעיה הא דבעי וכי משיבין וכו' דהא נוכל לפרש האי קרא דכל צאן קדר וגו' אפי' כר' אליעזר וכהאי דאמר רב הונא בשם רב וישקלו את שכרי שלשים כסף וכו' דדריש מקרא דעתידין הן בני נח לקבל עליהן שלשים מצות ומכל שכן דלא יהו נחשדין אז על הרביעה שכבר נצטוו עליה:
ורבנן אמרי. איידי דאיירי בהאי קרא מייתי לה להך דרשה. א''נ דשינוייא היא דרבנן שהשיבו לרבי אליעזר מקרא דכל צאן קדר דרשי להאי קרא לדרשא אחרינא:
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי אִמִּי הֲווֹן יָֽתְבִין מַקְשֵׁיי. וְהָֽכְתִיב וַיִּזְבְּח֤וּ לַיי בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן הַשָּׁלָ֖ל. וְקִייְמוּנָהּ. וְלָא יָֽדְעִין אִין חֲבֵרַייָא קִייְמוּנָהּ וְאִין רִבִּי אִמִּי קַייְמִינָהּ עַל רֹאשָׁהּ. מִן הַשָּׁלָל שֶׁהָיָה בְיָדָם הִקְרִיבוּ. וְהָא כְתִיב וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עוֹלָה וַיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים לַיי פָּרִים. וְכִי מִסַּרְנֵי פְלִשְׁתִּים אָנוּ לְמֵידִין. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. וַאֲפִילוּ נְקֵיבוֹת הִקְרִיבוּ. וְאֶת הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עוֹלָה לַי׃י וְהָֽכְתִיב וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵ‍ֽעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם. אֵין לְמֵדִין מִשָּׁאוּל. דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ. שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁלְּשִׁקְמָה הָיָה. וְהָֽכְתִיב וַיִּקַח דָּוִ֤ד אֶת הַגּוֹרֶן. קָנָה וְלֹא הִקְרִיב. וְהָֽכְתִיב וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֨וְנָה֙ אֶל הַמֶּ֔לֶךְ יְי אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃ יִרְצֶךָ בִתְפִילָּה. וְהָֽכְתִיב וּמִיַּ֣ד בֶּן נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת לֶ֥חֶם אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם מִכָּל אֵ֑לֶּה. מִכָּל אֵלֶּה אֵין אַתְּ מַקְרִיב. לוֹקֵחַ אַתָּה תְּמִימִים וּמַקְרִיב. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. לוֹקֵחַ אַתָּה בְדָמִים וּמַקְרִיב. הוּא תַנֵּי בְדָמִים. דְּלֹא כְרִבִּי לִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא ריש פ''ג:
הוון יתבין מקשיי. היו יושבים בבית המדרש והקשו על הא דרבי אליעזר מהאי קרא ויזבחו לה' וגו' ופסוק הוא בד''ה גבי אסא מלך יהודה כשגבר על חיל זרח הכושי אלמא הקריבו קרבנות מן השלל שלהם ולא היו חוששין לרביעה:
וקיימוניה. וקאמר הש''ס שתירצו אח''כ להקושיא וקיימו להמקרא הזה כדלקמיה ומספקא לן אם חברייא תירצו וקיימוניה להמקרא או ר' אמי גופיה משני לה:
על ראשה. האי מן השלל על שהיה להם בראשונה דלאו מן שבזזו ושללו אז מן החיל ומן הערים קאמר אלא מן השלל דמעיקרא ושהיתה בידם מכבר הקריבו ומאותן שהיתה בידם והיו יודעין דליכא למיחש בהו מידי:
והא כתיב ואנשי בית שמש העלו עולות ויזבחו זבחים לה' ביום ההוא. ואותן היו הפרות ששלחו סרני פלשתים עם העגלה אשר השימו ארון ה' עליה והקריבום ולא חששו:
וכי מסרני פלשתים אנו למדין. כלומר וכי מאותה מעשה אנו למדין שלא היתה אלא הוראת שעה מפני הנס שנעשה על ידיהן והקריבו אותן לעיני סרני הפלשתים כדכתיב וחמשה סרני פלשתים ראו וגו' ולמען שמחת הנס עשו כן:
ולא כן וכו'. כלומר תדע שכן הוא דלא כן אמר ר' אבהו דאפי' זה עשו להוראת שעה שהרי נקיבות הקריבו לעולה ולא אשכחן נקבה עולה:
והכתיב ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם וגו' למען זבוח לה' אלהיך וגו':
אין למדין משאול. דשלא כהוגן עשה דאמר ר''ל וכו':
והכתיב ויקן דוד את הגורן ואת הבקר וגו'. וארונה יבוסי היה והקריב דוד את הבהמות לקרבן:
קנה. הבקר ולא הקריבן ומשלו הקריב העולות ושלמים:
והכתיב ויאמר ארונה וגו'. ורישיה דקרא ראה הבקר לעולה וגו' הכל נתן ארונה וגו':
ירצך בתפלה. קאמר ולא על אלו שנתן לו לפי שלא הקריבן:
והכתיב ומיד בן נכר וגו'. ומשמע מכל אלה הבעלי מומין אי אתה מקריב מה שתקבל מהן אבל אתה לוקח תמימים מיד בן נכר ומקריב:
מה עבד לה ר' אליעזר. להאי מכל אלה הכי קאמר אבל לוקח אתה בדמים של בעלי מומין שתקבלן מידן וליקח בהן תמימים ומקריב. א''נ דה''ק מכל אלה שתקבל מיד בן נכר לא תקריב אבל לוקח אתה בדמים מהן לתמימים ומקריב דקס''ד דלא חייש ר''א אלא בקרבנות שמקבלין מן הנכרים והיינו דמתמה הש''ס הוא תני בדמים דלא כר''א דאם אתה אומר לפרש אליבא דרבי אליעזר לקרא שלוקח אתה בדמים מהן להקריב א''כ זהו דלא כדר''א דהא אין לוקחין מהן בהמה לקרבן קאמר לעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source